הַבַּבְלִים תּוֹקְפִים אֶת יְרוּשָׁלַיִם בִּשְׁנַת 598 לפנה"ס 

: מְלָכִים ב' כ"ד, א
" בְּיָמָ֣יו עָלָ֔ה נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיְהִי־ל֨וֹ יְהֽוֹיָקִ֥ים עֶ֨בֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וַיָּ֖שָׁב וַיִּמְרָד־בּֽוֹ."

מְכוֹן מְגַלִּים עִיר דָּוִד בַּאֲדִיבוּת ג'וֹרְג' בְּלוּמֶנְטָל וּמִשְׁפַּחַת גּוֹל

בִּשְׁנַת 598 לפנה"ס, בְּעִידוּדוֹ שֶׁל פַּרְעֹה נְכוֹ הַמִּצְרִי, מָרַד הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים בִּנְבוּכַדְנֶאצַּר. בִּתְגוּבָה תָּקַף מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת יְהוּדָה. לְאַחַר מוֹת הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים, תָּפַס בְּנוֹ יְהוֹיָכִין אֶת כֵּס הַמְּלוּכָה. אוּלָם תּוֹךְ חֳדָשִׁים סְפוּרִים הִגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר אֶת הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָכִין, לָקַח אֶת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ לְבָבֶל וּמִנָּה תַּחַת יְהוֹיָכִין אֶת צִדְקִיָּהוּ לְמֶלֶךְ עַל יְהוּדָה. הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ יִמְרֹד בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר בִּנְבוּכַדְנֶאצַּר, וְיִגְרֹם בְּכָךְ לַמִּתְקָפָה שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר עַל יְרוּשָׁלַיִם בִּשְׁנַת 588 לפנה"ס.

בְּתִשְׁעָה בְּאָב, 586 לפנה"ס, הֶחֱרִיבוּ הַבַּבְלִים אֶת מִקְדַּשׁ שְׁלֹמֹה

הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ מַתִּיר לִגְדַלְיָה וְיוּכַל  לְהַשְׁלִיךְ אֶת 
יִרְמְיָהוּ לַבּוֹר

:יִרְמְיָהוּ ל"ח, ג-ו
"כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנָּתֹ֨ן תִּנָּתֵ֜ן הָעִ֣יר הַזֹּ֗את בְּיַ֛ד חֵ֥יל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃ 

וַיֹּֽאמְר֨וּ הַשָּׂרִ֜ים (גְדַלְיָה בֶּן פַּשְׁחוּר ויוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ) אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ י֣וּמַת נָא֮ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַזֶּה֒...

 וַיִּקְח֣וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֗הוּ וַיַּשְׁלִ֨כוּ אֹת֜וֹ אֶל־הַבּ֣וֹר... וַיְשַׁלְּח֥וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֖הוּ בַּֽחֲבָלִ֑ים וּבַבּ֤וֹר אֵֽין־מַ֨יִם֙ כִּ֣י אִם־טִ֔יט וַיִּטְבַּ֥ע יִרְמְיָ֖הוּ בַּטִּֽיט." 

יִרְמְיָהוּ הִזְהִיר אֶת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ כִּי הַסִּיּוּעַ שֶׁל צְבָא פַּרְעֹה יִהְיֶה זְמַנִּי בִּלְבַד, וְכִי הַבַּבְלִים יָשׁוּבוּ לִכְבֹּשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם.

יִרְמְיָהוּ ל"ח, ג:
"כֹּ֖ה אָמַ֣ר ה' הִנָּתֹ֨ן תִּנָּתֵ֜ן הָעִ֣יר הַזֹּ֗את בְּיַ֛ד חֵ֥יל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ."

שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ חָשְׁשׁוּ שֶׁנְּבוּאַת יִרְמְיָהוּ תַּרְפֶּה אֶת יְדֵי הַלּוֹחֲמִים וְתַחֲלִישׁ אֶת כּוֹחוֹתֵיהֶם. הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ הִתִּיר לָהֶם לָקַחַת אֶת יִרְמְיָהוּ וְלַעֲשׂוֹת עִמּוֹ כִּרְאוּת עֵינֵיהֶם.

יִרְמְיָהוּ ל"ח, ו:
"... וַיְשַׁלְּח֥וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֖הוּ בַּֽחֲבָלִ֑ים וּבַבּ֤וֹר אֵֽין־מַ֨יִם֙ כִּ֣י אִם־טִ֔יט וַיִּטְבַּ֥ע יִרְמְיָ֖הוּ בַּטִּֽיט."

בְּעִיר דָּוִד הִתְגַּלָּה בּוֹר מַיִם גָּדוֹל וְעַתִּיק. קִרְבָתוֹ לְאֵזוֹר הַשִּׁלְטוֹן הַקָּדוּם שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם מְרַמֶּזֶת כִּי יִתָּכֵן שֶׁהָיָה זֶה הַבּוֹר אֵלָיו הֻשְׁלַךְ יִרְמְיָהוּ. 

חֲפִירוֹת עִיר דָּוִד

תְּהִלִּים קל"ז:"עַ֥ל נַֽהֲר֨וֹת 
בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ 
בְּ֝זָכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן." 

בַּתְּמוּנָה קֶטַע מִמְּגִלַּת תְּהִלִּים, אַחַת מִמְּגִלּוֹת יָם הַמֶּלַח.

תְּהִלִּים ק' ל"ז

עַ֥ל נַֽהֲר֨וֹת בָּבֶ֗ל
שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ
גַּם־בָּכִ֑ינוּ
בְּ֝זָכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן

מְגִלּוֹת יָם הַמֶּלַח, קֶטַע מִמְּגִלַּת תְּהִלִּים
רָשׁוּת הָעַתִּיקוֹת, צִלּוּם: אַרְדּוֹן בַּר-חֵמָא

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גּוֹלִים לְבָבֶל

: מְלָכִים ב' כ"ד, י"ד-ט"ז
" וְהִגְלָ֣ה אֶת־כָּל־יְ֠רֽוּשָׁלִַם... וְאֵת֩ כָּל־אַנְשֵׁ֨י הַחַ֜יִל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֗ים וְהֶֽחָרָ֤שׁ וְהַמַּסְגֵּר֙ אֶ֔לֶף הַכֹּ֕ל גִּבּוֹרִ֖ים עֹשֵׂ֣י מִלְחָמָ֑ה וַיְבִיאֵ֧ם מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל גּוֹלָ֖ה בָּבֶֽלָה." 

בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה הִצִּיג מוּזֵאוֹן אַרְצוֹת הַמִּקְרָא בִּירוּשָׁלַיִם אֶת הַתַּעֲרוּכָה "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל", וּבָהּ מִמְצָאִים אַרְכֵאוֹלוֹגִיִּים מִתְּקוּפַת גָּלוּת בָּבֶל.  נִתָּן לִצְפּוֹת בַּתַּעֲרוּכָה, כְּפִי שֶׁהֻצְּגָה בַּמּוּזֵאוֹן, בְּאֶמְצָעוּת סִיּוּר וִירְטוּאָלִי זֶה הָעוֹשָׂה שִׁמּוּשׁ בְּצִלּוּמִים שֶׁל אַרְדּוֹן בַּר-חֵמָא.

view exhibit


תְּעוּדוֹת אֶל-יָהוּדוּ עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, מוּזֵאוֹן אַרְצוֹת הַמִּקְרָא יְרוּשָׁלַיִם
  צְפוּ בַּתַּעֲרוּכָה צִלּוּם וְתַעֲרוּכָה וִירְטוּאָלִית: אַרְדּוֹן בַּר-חֵמָא  

:​הַכְּתֹבֶת עַל הַקִּיר
"... מַלְכוּתְךָ נִתְּנָה לַמַּדִּים וְלַפָּרְסִים"

: דָּנִיאֵל ה', א,ה
"בֵּלְשַׁאצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ לְחֶ֣ם רַ֔ב לְרַבְרְבָנ֖וֹהִי אֲלַ֑ף וְלָֽקֳבֵ֥ל אַלְפָּ֖א חַמְרָ֥א שָׁתֵֽה 

... בַּהּ־שַֽׁעֲתָ֗ה נפקו נְפַ֨קָה֙ אֶצְבְּעָן֙ דִּ֣י יַד־אֱנָ֔שׁ וְכָֽתְבָן֙ לָֽקֳבֵ֣ל נֶבְרַשְׁתָּ֔א עַל־גִּירָ֕א דִּֽי־כְתַ֥ל הֵֽיכְלָ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א ..."

The Bible depicts Belshazzar as an arrogant ruler. He ordered the sacred Temple vessels to be brought to his palace for a gala banquet, and he profaned them by using them as common drinking cups, toasting and praising his pagan gods. At the banquet, Daniel relates in Chapter 5 verses 5 and 6:

Suddenly the fingers of a human hand appeared and wrote on the plaster of the wall, near the lampstand in the royal palace. The king’s face darkened, and his thoughts alarmed him; the joints of his loins were loosened and his knees knocked together.

The writing was on the wall for Belshazzar.
Daniel interpreted the cryptic message for him:
Mene Mene Tekel Upharsin
G-d has numbered your days, you have been weighed and found wanting, your kingdom will be divided and given to the Medes and the Persians 

לְמַד עוֹד

מִשְׁתֶּה בֵּלְשַׁאצַּר, רֶמְבְּרַנְדְּט, הַגָּלֶרְיָה הַלְּאֻמִּית, לוֹנְדוֹן 

גָּלוּת בָּבֶל וְהַצְהָרַת הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ 

מְכוֹן מְגַלִּים עִיר דָּוִד בַּאֲדִיבוּת ג'וֹרְג' בְּלוּמֶנְטָל וּמִשְׁפַּחַת גּוֹל

As the Babylonian Empire fell to Persian rule, radical changes swept through the land including an edict by the new ruler Cyrus the Great that made the hope of returning to Zion possible again. Watch this video by the Megallim Institute taking us through the Babylonian exile to the edict of King Cyrus and the subsequent Return to Zion.