הסיפור שלנו מתחיל.
הצטרפו אלינו למסע לחקר השנים הראשונות של העם היהודי, משנת 2,000 עד 1,300 לפנה"ס.
מאברהם ועד למשה.
בְּרֵאשִׁית ח':ו'-י"ב
וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת-חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה: וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת-הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד-יְב֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ: וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת-הַיּוֹנָ֖ה מֵֽאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה: וְלֹא-מָֽצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף-רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל-הַתֵּבָ֔ה כִּי-מַ֖יִם עַל-פְּנֵ֣י כָל-הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל-הַתֵּבָֽה: וַיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיֹּ֛סֶף שַׁלַּ֥ח אֶת-הַיּוֹנָ֖ה מִן-הַתֵּבָֽה: וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה-זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי-קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ: וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת-הַיּוֹנָ֔ה וְלֹא-יָֽסְפָ֥ה שׁוּב-אֵלָ֖יו עֽוֹד:
בזמן שנחקור את סיפורו של אברהם, נבחן קודם כל את העולם שבו הוא חי ונשקול את הדברים שסביר להניח שידע, בהתבסס על הוכחות ארכיאולוגיות שנמצאו.
אנחנו מתחילים בסיפור העלילתי והאפוקליפטי של המבול.
אברהם הכיר היטב את נח ואת המבול.
בנוסף לכך, מיתוסים רבים מכל העולם מספרים סיפור של מבול בזמן העתיק.
ספר בראשית מספר את הסיפור בפירוט רב יותר:
בראשית ח':ו'-י"ב
" וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה: וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְב֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ: וישלח את היונה, מאיתו לראות הקלו המים, מעל פני האדמה. ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, ותשב אליו אל התיבה כי מים, על פני כל הארץ;
ויחל עוד, שבעת ימים אחרים; ויוסף שלח את היונה, מן התיבה. ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה זית טרף בפיה; ויידע נוח, כי קלו המים מעל הארץ. וייחל עוד, שבעת ימים אחרים; וישלח, את היונה, ולא יספה שוב אליו, עוד"
הַמּוּזֵאוֹן הַבְּרִיטִי
"וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי וָאֶקַּח יוֹנָה וַאֲשַׁלְּחֶנָּה. וַתֵּצֵא הַיּוֹנָה וַתָּשָׁב, לֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף־רַגְלָהּ וַתָּשָׁב. וָאֲשַׁלַּח סְנוּנִית וַתֵּצֵא הַסְּנוּנִית וַתָּשָׁב; לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ לְכַף־רַגְלָהּ וַתָּשָׁב. וָאֲשַׁלַּח אֶת־הָעוֹרֵב. וַיֵּצֵא הָעוֹרֵב וַיַּרְא כִּי קַלּוּ הַמָּיִם, וַיֹּאכַל, וַיְחַטֵּט בָּאָרֶץ, וַיִּצְרַח וְלֹא יָסַף לָשׁוּב."
תיעוד ממסופוטמיה, החקוק בלוח מס' 11 שנמצא בגילגמש ומוצג במוזיאון הבריטי, מאשר את סיפור המבול.
"כאשר היום השביעי הגיע, שלחתי יונה ושחררתי אותה. היונה עפה, אך חזרה אלי. לא נמצא לה מקום מנוחה, ולכן היא חגה וחזרה אלי.
שלחתי סנונית ושחררתי אותי. הסנונית עפה, אך חזרה אלי. לא נמצא לה מקום מנוחה, ולכן היא חגה וחזרה אלי.
שלחתי עורב ושחררתי אותו. העורב עף וראה את המים נסוגים לאחור. העורב אכל, גירד, צף אך לא חזר אלי".
לפניך לוח המבול מבבל, שנמצא במגידו, סביב המאה ה- 15 לפנה"ס.
הלוח נמצא בידי רועה צאן בקיבוץ מגידו, בערימה של אדמה חפורה וכולל קטע מהסיפור שנמצא בלוח מגילגמש.
מוזיאון ישראל / רשות העתיקות
הַמּוּזֵאוֹן הַבְּרִיטִי
בְּרֵאשִׁית ז':ט"ו
"וַיָּבֹ֥אוּ (הַחַיּוֹת) אֶל-נֹ֖חַ אֶל-הַתֵּבָ֑ה שְׁנַ֤יִם שְׁנַ֨יִם֙ מִכָּל-הַבָּשָׂ֔ר אֲשֶׁר-בּ֖וֹ ר֥וּחַ חַיִּֽים:"
הסיפור ממשיך: בראשית, ז':ט"ו
"ויבואו אל נוח, אל התיבה, שניים שניים מכל הבשר, אשר בו רוח חיים"
לוּחַ סִפּוּר הַמַּבּוּל הַבַּבְלִי הַזֶּה שֶׁפֻּעְנַח בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה מֵכִיל הַנְחָיוֹת כֵּיצַד לִבְנוֹת תֵּבָה בְּצוּרַת עִגּוּל. הוּא מוֹרֶה לְהָבִיא אֶת הַחַיּוֹת "שְׁתַּיִם כָּל אַחַת, שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם".
בסיפור זה שוב יש הצלבת נתונים, הפעם בלוח של הארון הבבלי, המתוארך ל- 1700 לפנה"ס.
לוח זה, שפוענח בשנת 2014, כולל הוראות כיצד לבנות תיבה מעוגלת ולהכניס את החיות "שנים שנים"
חֹק מִסְפַּר מֵאָה תִּשְׁעִים וָשֵׁשׁ
"אִם הִשְׁחִית אִישׁ אֶת עֵין רֵעֵהוּ – אֶת עֵינוֹ יַשְׁחִיתוּ"
דְּבָרִים י"ט: כ"א
וְלֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶ֑ךָ נֶ֣פֶשׁ בְּנֶ֗פֶשׁ עַ֤יִן בְּעַ֨יִן֙ שֵׁ֣ן בְּשֵׁ֔ן יָ֥ד בְּיָ֖ד רֶ֥גֶל בְּרָֽגֶל:
אברהם ידע שיש ספר חוקים.
בערך באותה תקופה, חוקי חמורבי, שנחקקו בסביבות 1772 לפנה"ס, מצטטים את חוק מס' 196 האומר:
"אם אדם הורס את עינו של אדם אחר, יהרסו את עינו של אותו האדם".
חוק זה תואם לפסוק בדברים י"ט:כ"א בתנ"ך:
"ולא תחוס, עינך: נפש בנפש, עין בעין שן בשן, יד ביד, רגל ברגל"
הַלוּבְר, פָּרִיז
הַמּוּזֵאוֹן הַבְּרִיטִי
לוּחַ לְחִשּׁוּב שֶׁטַח שָׂדֶה, מִשְּׁנַת אֶלֶף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת
לִפְנֵי הַסְּפִירָה לְעֵרֶךְ
בְּלוּחַ זֶה מִתְבַּקְּשִׁים הַתַּלְמִידִים לְחַשֵּׁב אֶת שִׁטְחֵי שְׂדוֹת הָאֲדָמָה הַשּׁוֹנִים. לוּחַ זֶה קָדַם לִזְמַנּוֹ שֶׁל פִּיתָגוֹרָס, שֶׁחַי בְּבָבֶל בִּשְׁנַת חָמֵשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ לִפְנֵי הַסְּפִירָה.
לפניך לוח עתיק המוצג במוזיאון הבריטי.
הלוח כולל את מה שידוע כיום כ"משפט פיתגורס" (Pythagorean Theorem), לחישוב שטח של שדה, משנת 1800 לפנה"ס לערך.
בלוח זה, מתבקשים התלמידים לחשב שטחים שונים של שדות.
משום כך, סביר להניח שגם אברהם הכיר את משפט פיתגורס.
לוח זה קודם לזמנו של פיתגורס, שחי בבבל בשנת 525 לפנה"ס.
בְּרֵאשִׁית י"ב:א'
אָמַר ה' לְאַבְרָם: "לֶךְ-לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ."
בשלב זה המסע שלנו מתמקד באברהם, אבי-האומה הראשון של העם היהודי, ומסעו מתחיל בסביבות 2,000 לפנה"ס.
בראשית י"ב:א':
"ויאמר ה' אל אברם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ, אשר אראך"
מוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל / רָשׁוּת הָעַתִּיקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל
הַמָּכוֹן לְחֵקֶר הָעוֹלָם הַקָּדוּם, אוּנִיבֶרְסִיטַת נְיו יוֹרְק
"חָרָשֵׁי הָאֵשׁ" (Masters of Fire): אָמָּנוּת תְּקוּפַת הַנְּחֹשֶׁת מִיִּשְׂרָאֵל. הַתַּעֲרוּכָה הוּקְמָה בִּידֵי הַמָּכוֹן לְחֵקֶר הָעוֹלָם הַקָּדוּם וּרְשׁוּת הָעַתִּיקוֹת בְּשִׁתּוּף פְּעֻלָּה עִם מוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם. צְפוּ בַּסִּיּוּר הַוִּירְטוּאָלִי עִם קַרְיָנוּת מֵאֵת אוֹצֵר שֻׁתָּף דָּנִיאֵל מ. מָאסְטֵר.
כנען בתקופתו של אברהם:
כאן נחקור את מיצג "אדוני האש" (Masters of Fire) המתמקד באמנות של עידן הנחושת בישראל. המכון לחקור העולם העתיק ורשות העתיקות בישראל הם אוצרי המיצג, בשיתוף עם מוזיאון ישראל בירושלים. לחץ/י על הכפתור כדי לצפות בסיור וירטואלי, בהנחייתו של האוצר-שותף דניאל מ. מסטר, פרופ' לארכיאולוגיה ב- Wheaton College.
בְּרֵאשִׁית י"ב:ה-ז
'וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת-שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִ֗יו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת-הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂ֣וּ בְחָ֑רָן וַיֵּֽצְא֗וּ לָלֶ֨כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן: וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַֽעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ: וַיֵּרָ֤א ה' אֶל-אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לה' הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו.
הַחֶבְרָה לְאַרְכֵאוֹלוֹגְיָה מִקְרָאִית
אברהם עוזב את בית אביו והולך מאור כשדים לאורך הסהר הפורה של נהר הפרת עד לחרן.
בראשית י"ב:ה'-ז'
"וייקח אברם את שריי אשתו ואת לוט בן אחיו, ואת כל רכושם אשר רכשו, ואת הנפש, אשר עשו בחרן; וייצאו, ללכת ארצה כנען, ויבואו, ארצה כנען. ויעבור אברם, בארץ, עד מקום שכם, עד אילון מורה; והכנעני, אז בארץ. ויירא ה', אל אברם, ויאמר, לזרעך אתן את הארץ הזאת; וייבן שם מזבח, לה' הנראה אליו"
מוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל / רָשׁוּת הָעַתִּיקוֹת
כְּלִי חֶרֶס עִם פִּסּוּל שֶׁל
אָדָם כְּנַעֲנ
כַּד הַחֶרֶס בֶּן אַרְבַּעַת אֲלָפִים שָׁנָה הַנּוֹשֵׂא דְּמוּת אָדָם כְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב מֵעָלָיו נִמְצָא בְּקִרְבַת תֵּל אָבִיב בְּאַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה.
ציור זה מציג כד בן 4,000 שנה עם פסל של אדם כנעני היושב מעליו. הכד נמצא בזמן חפירות זבל בשנת 2016 בקרבת תל אביב.
בְּרֵאשִׁית י"ב:י'
"וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ (כְּנַעַן) וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֨יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי-כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ:
צִיּוּר קִיר זֶה נֶחְצַב בַּצּוּקִים הַמַּשְׁקִיפִים עַל נְהַר הַנִּילוּס בִּבְנֵי חָסָאן, בִּסְבִיבוֹת אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת לִפְנֵי הַסְּפִירָה, מְתָאֵר אֲנָשִׁים מִמּוֹצָא שֶׁמִּי (יִתָּכֵן שֶׁאֵלּוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל) בְּמִצְרַיִם. דְּמוּת בְּשֵׁם "אָבִּישָׁה" הַמְּכֻנָּה בַּתֹּאַר הַמִּצְרִי "הִיקְסּוֹס", (נִשְׁעֶנֶת עַל עֵז הַבַּר, שֵׁנִי מִיָּמִין), וּמוֹבִילָה אֶת בְּנֵי הַשֵּׁבֶט שֶׁלָּהּ לְמִצְרַיִם.
רעב הכריח את אברם ושרי לעזוב את כנען ולרדת למצרים.
בראשית י"ב:י' מספר את הסיפו
"ויהי רעב, בארץ; ויירד אברם מצריימה לגור שם, כי כבד הרעב בארץ"
לפניך תיאור נוף אשר נחצב בצוק המתנשא מעל לנהר הנילוס בבני חסאן, סביבות 1,900 לפנה"ס, המתוארך לתקופת הזמן הרלוונטית. המראה מתאר אנשים ממוצא שמי (ייתכן שהם בני ישראל) במצרים. דמות בשם "אבישה" הנושאת את שם התואר המצרי Hyksos – נשענת מעל לעז-הבר, השני מימין, ומובילה את בני שבטה למצרים.
הֶעְתֵּק, Musées Royaux d'Art et d'Histoire, בְּרִיסֵל, בֶּלְגִּיָּה
בֻּבַּת קְלָלָה מִצְרִית וּבָהּ הָאִזְכּוּר הָרִאשׁוֹן שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, בִּשְׁנַת אֶלֶף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת לִפְנֵי הַסְּפִירָה בְּקֵרוּב
אַבְרָם נִפְגַּשׁ עִם מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַיִם
בְּרֵאשִׁית י"ד:י"ח-י"ט
וּמַלְכִּי-צֶ֨דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵל עֶלְיֽוֹן. וַיְבָֽרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר: "בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ".
כִּתּוּב בֻּבַּת הַקְּלָלָה:
"שַׁלִּיט רוּשָׁלִימוּם (יְרוּשָׁלַיִם), סתג'-אָנוּ, וְכָל הַשּׁוֹמְרִים אֲשֶׁר עִמּוֹ..."
כָּאן מֻצֶּגֶת "בֻּבַּת קְלָלָה" מִצְרִית, וּבָהּ הָאִזְכּוּר הָרִאשׁוֹן שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, בִּשְׁנַת 1,800 לפני הספירה לְעֵרֶךְ.
הַכְּתֹבֶת מַזְכִּירָה קְלָלָה עַל מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַיִם:
"The Ruler of Rushalimum, Setj-'Anu, and all the retainers who are with him..."
"שַׁלִּיט רושׁלימום, סתג'-אָנוּ, וְכָל הַשּׁוֹמְרִים אֲשֶׁר עִמּוֹ..."
בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים עַל הַמִּפְגָּשׁ בֵּין אַבְרָהָם לְמֶלֶךְ יְרוּשָׁלַיִם, וּבִתְקוּפָה זוֹ הָעִיר נִקְרְאָה "סַלֵּם" אוֹ בְּעִבְרִית "שָׁלֵם".
בְּרֵאשִׁית י"ד:י"ח-י"ט
"וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וְיַיִן; וְהוּא כּוֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן. יְבָרְכֵהוּ, וְיֹאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ"
מֵאַבְרָם לְאַבְרָהָם
בְּרֵאשִׁית י"ז:א'-ה
"וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן-תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א ה' אֶל-אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי-אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶֽהְיֵ֥ה תָמִֽים: וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אֽוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד: וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל-פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹקים לֵאמֹֽר: אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם: וְלֹֽא-יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת-שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב-הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ"
הסיפור שלנו ממשיך דרך אחד התיאורים המקראיים המקצועיים ביותר של הציור האמנותי המדהים של רמברנדט ואן ריין.
ה' משנה את שמו של אברם לאברהם.
בראשית, י"ז:א'-ה'
"ויהי אברם, בן תשעים שנה ותשע שנים; ויירא ה' אל אברם, ויאמר אליו אני אל שדיי התהלך לפניי, והיה תמים. ואתנה בריתי, ביני ובינך; וארבה אותך, במאוד מאוד. וייפול אברם, על פניו; וידבר איתו אלוהים, לאמור. אני, הנה בריתי איתך; והיית, לאב המון גויים. ולא ייקרא עוד את שמך, אברם; והיה שמך אברהם, כי אב המון גויים נתתיך"
אֱלוֹקִים כּוֹרֵת אֶת בְּרִיתוֹ עִם אַבְרָהָם מֵאֵת רֶמְבְּרַנְדְּטאֹסֶף
פְרִיק, נְיוּ יוֹרְק
בְּרֵאשִׁית י"ח:א'-ב', י'
וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ (אַבְרָהָם) ה' ... וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו... אֶחָד מֵהֶם אָמַר: "שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֨יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה-בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ"
אברהם ושרה מגיירים רבים לאמונה המונותיאיסטית, לאמונה באל אחד. לא היו להם ילדים משלהם עד שהתנ"ך מתאר את הביקור של שלושת המלאכים, והם מביאים עימם בשורה משמחת.
בראשית, י"ח:א'-ב', י'
ויירא אליו ה', באילוני ממרא ... ויישא עיניו, וירא, והנה שלושה אנשים, ניצבים עליו ... ; וירא, וירץ לקראתם מפתח האוהל, וישתחו, ארצה ... ויאמר, שוב אשוב אליך כעת חיה, והנה בן, לשרה אשתך"
בֵּית הַמְּכִירוֹת הַפֻּמְבִּיּוֹת סוֹתְבִיס, אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים
אַבְרָהָם וְיִצְחָק
מֵאֵת רֶמְבְּרַנְדְּט
בְּרֵאשִׁית כ"ב:ו'
וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת-עֲצֵ֣י הָֽעֹלָ֗ה וַיָּ֨שֶׂם֙ עַל-יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת-הָאֵ֖שׁ וְאֶת-הַמַּֽאֲכֶ֑לֶת וַיֵּֽלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו.
אחד הסיפורים המאתגרים ביותר בתנ"ך הוא סיפור "עקידת יצחק". בסיפור זה ה' מנסה את אברהם ומבקש ממנו להעלות את בנו האהוב לעולה. אברהם אינו מהסס לרגע ומשכים קום למחרת בבוקר.
בראשית, כ"ב:ו'
"וייקח אברהם את עצי העולה, וישם על יצחק בנו, וייקח בידו, את האש ואת המאכלת; וילכו שניהם, יחדיו"
אֹסֶף שֶׁל ג'וֹרְג' בְּלוּמֶנְטָל
מוּזֵאוֹן הַהֶרְמִיטָז', סֵנְט פֵּטֶרְסְבּוּרג
מַלְאָךְ מוֹנֵעַ אֶת הַקְרָבַת יִצְחָק
מֵאֵת רֶמְבְּרַנְדְּט
בְּרֵאשִׁית כ"ב:י'-י"ב
וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת-יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת-הַמַּֽאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת-בְּנֽוֹ: וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ ה' מִן-הַשָּׁמַ֔יִם... "אַל-תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל-הַנַּ֔עַר"
התנ"ך מספר שמלאך מתערב רגע לפני שאברהם משלים את הקרבן.
בראשית, כ"ב:י'-י"ב
וישלח אברהם את ידו, וייקח את המאכלת לשחוט את בנו ... ויקרא אליו מלאך ה' מן השמיים ... אל תשלח ידך אל הנער"
אַבְרָהָם רוֹכֵשׁ אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה
בְּרֵאשִׁית כ"ג:י"ט
וְאַֽחֲרֵי-כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת-שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל-מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל-פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן:
הוֹרְדּוּס הַגָּדוֹל (שְׁלוֹשִׁים וְשֶׁבַע עַד אַרְבַּע לִפְנֵי הַסְּפִירָה) בָּנָה מִתְחָם עֲנָק מֵעַל הַמְּעָרָה. הַמִּבְנֶה שֻׁחְזַר כְּמִסְגָּד בַּתְּקוּפָה הַעֲרָבִית בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁלוֹשִׁים וְשֶׁבַע לַסְּפִירָה.
בזמן אירועים אלה, שרה, אשתו האהובה של אברהם, נפטרה. אברהם רוכש באופן חוקי, עם חוזה חתום, את השדה שבו תיקבר שרה.
בראשית כ"ג:י"ט
ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו, אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא, היא חברון: בארץ, כנען"
המילה "מכפלה" באה מהשורש "כפל" שמשמעו להכפיל, גם בזוגות, והיא מתייחסת לשלושת הזוגות הקבורים במקום. שלושת האבות ושלוש מתוך ארבע האמהות של העם היהודי קבורים במערת המכפלה. לפי המסורת גם אדם וחוה קבורים שם.
הורדוס הגדול, אשר שלט בשנים 37-4 לפנה"ס בנה מבנה ענק מעל למערה. מבנה זה שופץ כמסגד בתקופה הערבית ב- 637 לפנה"ס
צִלּוּם: ענָה רִינַה קְרַיְזְמָן
הַמּוּזֵאוֹן הַבְּרִיטִי, לוֹנְדוֹן
עֵשַׁיו מוֹכֵר אֶת בְּכוֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב
מֵאֵת רֶמְבְּרַנְדְּט
בְּרֵאשִׁית כ"ה:ל"ג
וַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר (עֵשַׁיו) אֶת-בְּכֹֽרָת֖וֹ לְיַֽעֲקֹֽב
ליצחק ולרבקה נולדו תאומים. עשו היה הבכור והוא מכר את בכורתו ליעקב, אחיו הצעיר.
בראשית כ"ה:ל"ג
ויאמר יעקב, הישבעה לי כיום, ויישבע לו; וימכור את בכורתו ליעקב"
בְּרֵאשִׁית כ"ח:י"ב
וַיַּֽחֲלֹ֗ם (יַעֲקֹב) וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹקים עֹלִ֥ים וְיֹֽרְדִ֖ים בּֽוֹ
לאחר שיעקב מקבל את ברכת הבכור מאביו יצחק, הוא נאלץ לברוח מאימת אחיו עשו לחרן.
בדרך הוא עובר במקום מאוד מיוחד ומחליט לישון שם בלילה.
באותו הלילה הוא חולם חלום על סולם שבו מלאכים עולים ויורדים, בין השמיים לארץ.
התורה מספרת את הסיפור בבראשית כ"ח:י"ב.
"ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמיימה; והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו"
מוּזֵאוֹן מֶטְרוֹפּוֹלִיטָן, נְיוּ יוֹרְק
יַעֲקֹב נֶאֱבָק עִם הַמַּלְאָךְ מֵאֵת רֶמְבְּרַנְדְּט ג'מלדגלרי, בֶּרְלִין
יעקב עובד אצל דודו, לבן, במשך 20 שנה ואז לוקח את שתי נשותיו, לאה ורחל, השפחות שלהן, ואת בניו ויוצא לדרך חזרה אל בית אביו.
בלילה אחד במהלך המסע, הוא מפצל את המחנה ומעביר את המשפחה שלו את נהר היבוק.
יעקב נותר לבדו. הוא פוגש מלאך שנלחם עימו כל הלילה, עד עלות השחר.
המלאך נותן לו שם חדש, ישראל.
השורש של המילה "ישראל" היא "שרה" – לשאוף להפעיל כוח עליון או סמכות, או "ישר" – להתיישר.
לאחר שהוא מתגבר על המבחן האלוקי הזה, יעקב זוכה לשם חדש ובאופן מהותי, גם למעמד חדש.
השילוב עם המילה "אל", משמעות השם "ישראל" הוא לשאול ולהשיג השפעה סמכותית עם האלוקי, וגם ללכת בדרך הישר עם ה'.
בראשית ל"ב:כ"ה, כ"ט
וייוותר יעקוב, לבדו; וייאבק איש עימו, עד עלות השחר
...
"ויאמר, לא יעקוב ייאמר עוד שמך כי, אם ישראל: כי שרית עם אלוהים ועם אנשים, ותוכל"
יַעֲקֹב הוֹפֵךְ לְ"יִשְׂרָאֵל"
בְּרֵאשִׁית ל"ב:כ"ה, כ"ט
וַיִּוָּתֵ֥ר יַֽעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּֽאָבֵ֥ק אִישׁ֙ (מַלְאָךְ) עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר... וַיֹּ֗אמֶר (הַמַּלְאָךְ) "לֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ יֵֽאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם-יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי-שָׂרִ֧יתָ עִם-אֱלֹקים וְעִם-אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל".
חַרְפּוּשִׁית זוֹ נִמְצְאָה בְּקִרְבַת הָעִיר חֵיפָה, יִשְׂרָאֵל, וּמְתֹאֲרֶכֶת לַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לִפְנֵי הַסְּפִירָה. כַּנִּרְאֶה שִׁמְּשָׁה לַחֲתִימָה עַל מְגִלּוֹת הַפַּפִּירוּס אוֹ כְּתַכְשִׁיט – וְחוֹשְׁבִים שֶׁהָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְמֶלֶךְ כְּנַעֲנִי בְּשֵׁם יַעֲקֹב. בִּכְתַב הַחַרְטֻמִּים בַּחַרְפּוּשִׁית כָּתוּב Y'qb-HR הָאִיּוּת הַמִּצְרִי שֶׁל הַשֵּׁם הַשֵּׁמִי Yaqub(יַעֲקֹב)
תמונה זו מציגה את חותם החרפושית (חַרְפּוּשִׁית) של יעקב, 1730 לפני הספירה לערך.
חרפושית זו נמצאה בקרבת העיר חיפה, ישראל, ומתוארכת למאה ה- 18 לפנה"ס. סביר להניח שהיא שימשה לחתימת מגילות הפפירוס או כתכשיט – וחושבים שהיא היתה שייכת למלך כנעני בשם יעקב.
בכתב החרטומים בחרפושית כתוב Y’qb-HR, האיות המצרי של השם השמי Yaqub, או יעקב בעברית.
אברהם, יצחק ויעקב נחשבים למלכים ובניהם לנסיכים בקרב כל יושבי הארץ
רָשׁוּת הָעַתִּיקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל
בְּנֵי יַעֲקֹב
בְּרֵאשִׁית ל"ה:כ"ב-כ"ו
וַיִּהְי֥וּ בְנֵי יַֽעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר:
בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכ֥וֹר יַֽעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשׂכָ֖ר וּזְבֻלֽוּן:
בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן:
וּבְנֵ֤י בִלְהָה֙ שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֔ל דָּ֖ן וְנַפְתָּלִֽי:
וּבְנֵ֥י זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה גָּ֣ד וְאָשֵׁ֑ר.
ליעקב נולדים 12 בנים והם שנים-עשר שבטי ישראל.
בראשית ל"ה:כ"ב-כ"ו
וליעקב נולדו שנים-עשר בנים
בני לא
ראובן הבכור של יעקב
שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון.
בני רחל
יוסף ובנימין.
בני בלהה, שפחתה של רחל:
דן ונפתלי.
בני זלפה, שפחתה של לאה:
גד ואשר
אֹסֶף שֶׁל ג'וֹרְג' בְּלוּמֶנְטָל
יוֹסֵף מְסַפֵּר אֶת חֲלוֹמוֹתָיו לְאֶחָיו
מֵאֵת רֶמְבְּרַנְדְּט
בְּרֵאשִׁית ל"ז:ה-ז'
וַיַּֽחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ: וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ-נָ֕א הַֽחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי: וְ֠הִנֵּ֠ה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם-נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֨ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּשְׁתַּֽחֲוֶ֖יןָ לַֽאֲלֻמָּתִֽי.
יוסף, בנו האהוב של יעקב שנולד לרחל, חולם חלומות על שלטונו העתידי במצרים.
אך, כאשר הוא משתף את אחיו בחלומות אלה, הוא מעורר בהם רגשות איבה.
בראשית ל"ז: ה'-ז'
"ויחלום יוסף חלום, ויגד לאחיו; ויוסיפו עוד, שנוא אותו. ויאמר, אליהם: שמעו נא, החלום הזה אשר חלמתי. והנה אנחנו מאלמים אלומים, בתוך השדה, והנה קמה אלומתי, וגם ניצבה; והנה תסובינה אלומותיכם, ותשתחווינה לאלומתי"
יוֹסֵף נִמְכַּר עַל יְדֵי אֶחָיו
מֵאֵת רֶמְבְּרַנְדְּט
בְּרֵאשִׁית ל"ז:כ"ח
וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ (אֶחָיו) וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת-יוֹסֵף֙ מִן-הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת-יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת-יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה
האחים הוגים תכנית כדי להיפטר מיוסף ולבסוף מוכרים אותו כעבד.
בראשית ל"ז: כ"ח
"ויעברו אנשים מדיינים סוחרים, וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור, וימכרו את יוסף לישמעאלים, בעשרים כסף; ויביאו את יוסף, מצריימה"
Staatlichen מוּזֵאוֹן, בֶּרְלִין
מוּזֵאוֹן מֶטְרוֹפּוֹלִיטָן לְאָמָּנוּת, נְיוּ יוֹרְק
בְּרֵאשִׁית ל"ז:ל"ב-ל"ג
וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת-כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֨יאוּ֙ אֶל-אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּֽאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר-נָ֞א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם-לֹֽא: וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֨אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף
האחים לוקחים את מעילו של יוסף שקיבל מאביו, קורעים אותו וטובלים אותו בדם כדי שייראה כאילו נטרף על ידי בעל חיים.
בראשית ל"ז: ל"ב-ל"ג
"וישלחו את כתונת הפסים, ויביאו אל אביהם, ויאמרו, זאת מצאנו: הכר נא, הכתונת בנך היא אם לא. .. ויכירה ויאמר כתונת בני, חיה רעה אכלתהו; טרוף טורף, יוסף"
בְּרֵאשִׁית ל"ז:ל"ו, ל"ט:י"ט-כ'
וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָֽכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל-מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים... וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ (פּוֹטִיפַר) אֲדֹנָ֜יו אֶת-דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂה לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ: וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֨הוּ֙ אֶל-בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים ...
יוסף נמכר כעבד למצרים, לביתו של פוטיפר. שם זוכה לכבוד רב מאת בעל הבית, אך אשת פוטיפר מנסה לשדל אותו למעשים בזויים.יוסף ממשיך לסרב להצעות, ואז היא מאשימה אותו באשמת שווא שאכן שכב עימה. פוטיפר מכניס את יוסף לבית הסוהר.
בראשית ל"ט: י"ט-כ'
"ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו, אשר דיברה אליו לאמור, כדברים האלה, עשה לי עבדך; וייחר, אפו. וייקח אדוני יוסף אותו, וייתנהו אל בית הסוהר מקום, אשר אסירי המלך אסורים; ויהי שם, בבית הסוהר"
Gemäldegalerie der Staatlichen מוּזֵאוֹן, בֶּרְלִין
מוּזֵאוֹן גִּטִּי, לוֹס אַנְגֵּ'לֶס
בְּרֵאשִׁית מ"א:י"א-י"ד
וַנַּֽחַלְמָ֥ה חֲל֛וֹם בְּלַ֥יְלָה אֶחָ֖ד אֲנִ֣י וָה֑וּא אִ֛ישׁ כְּפִתְר֥וֹן חֲלֹמ֖וֹ חָלָֽמְנוּ: וְשָׁ֨ם אִתָּ֜נוּ נַ֣עַר עִבְרִ֗י (יוֹסֵף) ... וַ֨נְּסַפֶּר-ל֔וֹ וַיִּפְתָּר-לָ֖נוּ אֶת-חֲלֹֽמֹתֵ֑ינוּ אִ֥ישׁ כַּֽחֲלֹמ֖וֹ פָּתָֽר: וַיְהִ֛י כַּֽאֲשֶׁ֥ר פָּֽתַר-לָ֖נוּ כֵּ֣ן הָיָ֑ה... וַיִּשְׁלַ֤ח פַּרְעֹה֙ וַיִּקְרָ֣א אֶת-יוֹסֵ֔ף וַיְרִיצֻ֖הוּ מִן-הַבּ֑וֹר
בזמן מאסרו, יוסף פוגש שניים משריו של פרעה, שר המשקים ושר האופים, שיושבים גם הם בבית הסוהר.
הוא מפרש להם את חלומותיהם בדיוק רב.
בראשית מ"א: י"א-י"ד
"ונחלמה חלום בלילה אחד, אני והוא: איש כפתרון חלומו, חלמנו. ושם איתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים, ונספר לו, ויפתור לנו את חלומותינו: איש כחלומו, פתר. ויהי כאשר פתר לנו, כן היה ... וישלח פרעה ויקרא את יוסף, ויריצוהו מן הבור"
יוֹסֵף מוּל פַּרְעֹה מֵאֵת רֶמְבְּרַנְדְּט
בְּרֵאשִׁית מ"א:ט"ו-ט"ז
וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל-יוֹסֵ֔ף חֲל֣וֹם חָלַ֔מְתִּי וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַֽאֲנִ֗י שָׁמַ֤עְתִּי עָלֶ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר תִּשְׁמַ֥ע חֲל֖וֹם לִפְתֹּ֥ר אֹתֽוֹ: וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת-פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹקים יַֽעֲנֶ֖ה אֶת-שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:
פרעה חולם חלומות שמאוד מדאיגים אותו ואף אחד מיועציו אינו מוצא הסבר.
כעבור שנתיים, שר המשקים ששוחרר מבית הסוהר, זוכר את יוסף ומביא אותו לפני פרעה.
בראשית מ"א: ט"ו-ט"ז
ויאמר פרעה, אל יוסף, חלום חלמתי, ופותר אין אותו; ואני, שמעתי עליך לאמור, תשמע חלום, לפתור אותו. ויען יוסף את פרעה לאמור, בלעדיי: אלוהים, יענה את שלום פרעה"
הַמּוּזֵאוֹן הַלְּאֻמִּי וְהַגָּלֶרְיוֹת שֶׁל קָאפּוֹדִימוֹנְטֶה, נָאפּוֹלִי
בְּרֵאשִׁית מ"א:כ"ו-כ"ז
שֶׁ֧בַע פָּרֹ֣ת הַטֹּבֹ֗ת שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הַטֹּבֹ֔ת שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים הֵ֑נָּה חֲל֖וֹם אֶחָ֥ד הֽוּא: וְשֶׁ֣בַע הַ֠פָּר֠וֹת הָֽרַקּ֨וֹת וְהָֽרָעֹ֜ת הָֽעֹלֹ֣ת אַֽחֲרֵיהֶ֗ן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הָֽרֵק֔וֹת שְׁדֻפ֖וֹת הַקָּדִ֑ים יִֽהְי֕וּ שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י רָעָֽב.
צִיּוּר מִקִּבְרָהּ שֶׁל נֵפֵרְטָרי,
תֶּבַּאי, מִצְרַיִם
המקרא מתאר את הפירוש של יוסף אודות חלומותיו של פרעה:
בראשית מ"א: כ"ו-כ"ז
שבע פרות הטובות, שבע שנים הנה, ושבע השיבולים הטובות, שבע שנים הנה: חלום, אחד הוא ... ושבע הפרות הרקות והרעות העולות אחריהן
, שבע שנים הנה, ושבע השיבולים הריקות, שדופות הקדים יהיו, שבע שני רעב"
יוֹסֵף מְנַבֵּא אֶת הָרָעָב
בְּרֵאשִׁית מ"א:מ"ט
וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּֽי-חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי-אֵ֥ין מִסְפָּֽר
יוסף לא רק מפרש את החלומות, הוא גם מייעץ לפרעה בכשרון רב, כיצד להתכונן לרעב הממשמש ובא.
בראשית מ"א: מ"ט
"וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּֽי־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי־אֵ֥ין מִסְפָּֽר:"
לפניך ציור של אסם מצרי, מקבר מקטר.
דֶּגֶם אָסָם מִצְרִי מִקִּבְרוֹ שֶׁל מק-טר, מוּזֵאוֹן הַמֶּטְרוֹפּוֹלִין לְאָמָּנוּת
נְבוּאַת נֵפֵרְתִּי, אֶלֶף חֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים לִפְנֵי הַסְּפִירָה בְּקֵרוּב
פַּפִּירוּס הרמיטאז' 1116B
"נְהָרוֹת מִצְרַיִם רֵיקוֹת וְנִתָּן לַחֲצוֹת אֶת הַמַּיִם בָּרֶגֶל... הַקַּרְקַע נְסוֹגָה, אַךְ רַבִּים הֵם הַשּׁוֹלְטִים בָּהּ; שׁוֹמֵמָה, אַךְ הַמִּסִּים גְּבוֹהִים. אֵין תְּבוּאָה, אַךְ הַכַּמּוּת גְּדוֹלָה"
רָעָב בְּמִצְרַיִם
בְּרֵאשִׁית מ"א:נ"ו-נ"ז
וְהָֽרָעָ֣ב הָיָ֔ה עַ֖ל כָּל-פְּנֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיִּפְתַּ֨ח יוֹסֵ֜ף אֶת-כָּל-אֲשֶׁ֤ר בָּהֶם֙ וַיִּשְׁבֹּ֣ר לְמִצְרַ֔יִם וַיֶּֽחֱזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וְכָל-הָאָ֨רֶץ֙ בָּ֣אוּ מִצְרַ֔יְמָה לִשְׁבֹּ֖ר אֶל-יוֹסֵ֑ף כִּֽי-חָזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בְּכָל-הָאָֽרֶץ.
הָרָעָב בְּמִצְרַיִם
צִיּוּר זֶה מַצִּיג קֶטַע מֵ"נְבוּאַת נֶפְרָטִיטִי", 1550 לפנה"ס לְעֵרֶךְ,
כְּפִי שֶׁנִּמְצָא בַּכְּתֹבֶת הִירָאטִי מִשּׁוֹשֶׁלֶת שֶׁל הַמֵּאָה הַ- 18 לפנה"ס, פַּפִּירוּס סַנְט פֵּטֶרְסְבּוּרג 1116B
"נְהָרוֹת מִצְרַיִם רֵיקוֹת וְנִתָּן לַחֲצוֹת אֶת הַמַּיִם בְּרֶגֶל ... הַקַּרְקַע נְסוֹגָה, אַךְ רַבִּים הֵם הַשּׁוֹלְטִים בָּהּ; שׁוֹמֵמָה, אַךְ הַמִּסִּים גְּבוֹהִים. אֵין תְּבוּאָה, אַךְ הַמִּדָּה גְּבוֹהָה"
הַמִּקְרָא מְתָאֵר אֶת סִפּוּר הָרָעָב בְּמִצְרַיִם, בְּרֵאשִׁית מ"א: נ"ו-נ"ז
"וְהָרָעָב הָיָה, עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ; וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְיִשְׁבֹּר לַמִּצְרִיִּים, וִיחַזֵּק הָרָעָב, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף: כִּי חָזָק הָרָעָב, בְּכָל הָאָרֶץ"
בְּרֵאשִׁית מ"ג:י"ג-י"ד
"וְאֶת־אֲחִיכֶ֖ם קָ֑חוּ וְק֖וּמוּ שׁ֥וּבוּ אֶל־הָאִֽישׁ: וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַֽחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת־אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ין וַֽאֲנִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי"
יַעֲקֹב שׁוֹלֵחַ אֶת בָּנָיו לִקְנוֹת מָזוֹן בְּמִצְרַיִם, אַךְ בִּנְיָמִין, אָחִיו שֶׁל יוֹסֵף, נִשְׁאַר עִם אָבִיו. יוֹסֵף, שֶׁאֶחָיו לֹא הִכִּירוּ אוֹתוֹ, מִתְעַקֵּשׁ שֶׁבִּנְיָמִין יַחֲזֹר עִם הָאַחִים בְּפַעַם הַבָּאָה שֶׁיָּבוֹאוּ לִקְנוֹת מָזוֹן. בְּלֵב כָּבֵד יַעֲקֹב שׁוֹלֵחַ אֶת בִּנְיָמִין עִם אֶחָיו כַּאֲשֶׁר הֵם חוֹזְרִים לְמִצְרַיִם.
בְּרֵאשִׁית מ"ג:י"ג-י"ד
"וְאֶת־אֲחִיכֶ֖ם קָ֑חוּ וְק֖וּמוּ שׁ֥וּבוּ אֶל־הָאִֽישׁ: וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַֽחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת־אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ין וַֽאֲנִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי:
יוֹסֵף מִתְגַּלֶּה לְאֶחָיו
מֵאֵת רֶמְבְּרַנְדְּט
בְּרֵאשִׁית מ"ה:ד'
וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה:
בְּרֶגַע מְאוֹד מְרַגֵּשׁ, יוֹסֵף מְגַלֶּה אֶת זֶהוּתוֹ לאחיו וּמְסַפֵּר לָהֶם אֶת סִפּוּרוֹ.
בְּרֵאשִׁית מ"ה: ד
וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה:
הַלוּבְר, פָּרִיז
רֶמְבְּרַנְדְּט
בְּרֵאשִׁית מ"ה:כ"ה-כ"ח
וַיַּֽעֲל֖וּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֶל־יַֽעֲקֹ֖ב אֲבִיהֶֽם: וַיַּגִּ֨דוּ ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר ע֚וֹד יוֹסֵ֣ף חַ֔י וְכִי־ה֥וּא משֵׁ֖ל בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וַיָּ֣פָג לִבּ֔וֹ כִּ֥י לֹא־הֶֽאֱמִ֖ין לָהֶֽם: וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו אֵ֣ת כָּל־דִּבְרֵ֤י יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיַּרְא֙ אֶת־הָ֣עֲגָל֔וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יוֹסֵ֖ף לָשֵׂ֣את אֹת֑וֹ וַתְּחִ֕י ר֖וּחַ יַֽעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶֽם: וַיֹּ֨אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֛ב עֽוֹד־יוֹסֵ֥ף בְּנִ֖י חָ֑י אֵֽלְכָ֥ה וְאֶרְאֶ֖נּוּ בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת.
הָאַחִים מְמַהֲרִים לְהָבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה לַאֲבִיהֶם, יַעֲקֹב, וּמֵחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ.
בְּרֵאשִׁית מ"ה: כ"ה-כ"ח
וַיַּֽעֲל֖וּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֶל־יַֽעֲקֹ֖ב אֲבִיהֶֽם: וַיַּגִּ֨דוּ ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר ע֚וֹד יוֹסֵ֣ף חַ֔י וְכִי־ה֥וּא משֵׁ֖ל בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וַיָּ֣פָג לִבּ֔וֹ כִּ֥י לֹא־הֶֽאֱמִ֖ין לָהֶֽם: וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו אֵ֣ת כָּל־דִּבְרֵ֤י יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיַּרְא֙ אֶת־הָ֣עֲגָל֔וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יוֹסֵ֖ף לָשֵׂ֣את אֹת֑וֹ וַתְּחִ֕י ר֖וּחַ יַֽעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶֽם: וַיֹּ֨אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֛ב עֽוֹד־יוֹסֵ֥ף בְּנִ֖י חָ֑י אֵֽלְכָ֥ה וְאֶרְאֶ֖נּוּ בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת:
בְּרֵאשִׁית מ"ח: כ
'וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֘ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹקים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה:
יַעֲקֹב חַי בְּשִׂמְחָה וּבְנַחַת עוֹד שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם.
לִפְנֵי שֶׁנִּפְטַר, הוּא אוֹסֵף אֵלָיו אֶת בָּנָיו וּמְבָרֵךְ אוֹתָם.
הוּא גַּם מְבָרֵךְ אֶת בָּנָיו שֶׁל יוֹסֵף כְּאִלּוּ הָיוּ הַבָּנִים שֶׁלּוֹ.
בראשית מ"ח: כ'
וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֘ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה:
Gemäldegalerie Alte Meister Kassel, גֶּרְמַנְיָה
תְּחוּתְמֶס הָרִאשׁוֹן מוֹבִיל אֶת מַסַּע הַכִּבּוּשׁ שֶׁל כְּנַעַן וּמַרְחִיק עַד הַגְּבוּל הַצְּפוֹנִי בֵּין הָאִימְפֶּרְיָה הַחִתִּית (טוּרְקִיָּה) לְסוּרְיָה.
תְּחוּתְמֶס הָרִאשׁוֹן וְאִמּוֹ סניסנב,
מוּזֵאוֹן מֶטְרוֹפּוֹלִיטָן לְאָמָּנוּת, נְיוּ יוֹרְק
מִצְרַיִם שָׁלְטָה בִּכְנַעַן בַּשָּׁנִים 1150-1500 לפנה"ס. תְּחוּתְמֶס הָרִאשׁוֹן (Thutmose I) מוֹבִיל אֶת מַסַּע הַכִּבּוּשׁ שֶׁל אֶרֶץ כְנֵעָן וּמַגִּיעַ עַד לַגְּבוּל הַצְּפוֹנִי בֵּין הָאִימְפֶּרְיָה הַחִתִּית (תּוּרְכִּיָּה) לְסוּרְיָה.תְּחוּתְמֶס הָרִאשׁוֹן וְאִמּוֹ, סנסנב, מְתֹאָרִים בּתְּמוּנָה זוֹ ממוזיאון המטרופוליטן בִּנְיוּ יוֹרְק.
פַּרְעֹה בִּכְנַעַן:
הַסִּפּוּר שֶׁלֹּא סֻפַּר אֶלֶף חֲמֵשׁ מֵאוֹת עַד אֶלֶף מֵאָה וַחֲמִשִּׁים לִפְנֵי הַסְּפִירָה
מִצְרַיִם שָׁלְטָה בִּכְנַעַן בֵּין הַשָּׁנִים אֶלֶף חֲמֵשׁ מֵאוֹת עַד אֶלֶף מֵאָה וַחֲמִשִּׁים לִפְנֵי הַסְּפִירָה. תַּעֲרוּכָה וִירְטוּאָלִית זוֹ מַצִּיגָה שְׂרִידִים אַרְכֵאוֹלוֹגִיִּים הַמַּרְאִים אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין כְּנַעַן לְמִצְרַיִם.
פַּרְעֹה בִּכְנַעַן:
הַסִּפּוּר שֶׁלֹּא סופר
1500-1150 לפנה"ס
מֵיצָג וִירְטוּאָלִי זֶה מַצִּיג אֶת הַשְּׂרִידִים הָאַרְכֵאוֹלוֹגִיִּים עַל הַקֶּשֶׁר בֵּין כְּנַעַן לְמִצְרַיִם. לְחַץ/י עַל הַכַּפְתּוֹר כְּדֵי לִצְפּוֹת בַּסִּיּוּר הַוִּירְטוּאָלִי שֶׁל אַרְדּוֹן בַּר-חֵמָא וְרָשׁוּת הָעַתִּיקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, הַמֻּצָּג בְּמוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל.
סִיּוּר וִירְטוּאָלִי מֵאֵת אַרְדּוֹן בַּר-חֵמָאמוּזֵאוֹן
יִשְׂרָאֵל / רָשׁוּת הָעַתִּיקוֹת
וִיקִישִׁיתוֹף
תַּבְלִיט בַּמִּקְדָּשׁ כָּרְנָכּ בְּמִצְרַיִם, הַמַּרְאֶה אֶת פַּרְעֹה מִצְרַיִם תְּחוּתְמֶס הַשְּׁלִישִׁי (שָׁלַט בַּשָּׁנִים אֶלֶף אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְתֵשַׁע עַד אֶלֶף אַרְבַּע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ לִפְנֵי הַסְּפִירָה) הוֹרֵג שְׁבוּיִים כְּנַעֲנִים מִקְּרָב מְגִדּוֹ (אַרְמָגֵדוֹן)
תְּמוּנָה זוֹ הִנָּהּ תַּבְלִיט בַּמִּקְדָּשׁ קרנק בְּמִצְרַיִם, הַמַּצִּיג אֶת פַּרְעֹה מִצְרַיִם תְּחוּתְמֶס הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁשָּׁלַט בַּשָּׁנִים 1479-1425 לפנה"ס, וְהָרַג שְׁבוּיִים כְּנַעֲנִיִּים מקרב מגידו.
מוּזֵאוֹן Vorderasiatisches, בֶּרְלִין
מִכְתָּב אֶל-עָמַרְנָה מִסְפַּר מָאתַיִם שְׁמוֹנִים וְשֶׁבַע
בְּמִכְתָּב זֶה שֶׁשָּׁלַח מוֹשֵׁל יְרוּשָׁלַיִם הַכְּנַעֲנִי לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם נִכְתַּב: "מֵאַחַר וְהַמֶּלֶךְ הִנִּיחַ אֶת שְׁמוֹ בִּירוּשָׁלַיִם לְעוֹלְמֵי עַד; הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִנְטֹשׁ אוֹתָהּ – אֶרֶץ יְרוּשָׁלַיִם".
מס' 287 El-Amarna לְפָנֶיךָ מִכְתָּב, הַיָּדוּעַ כַּמִּכְתָּב , 1350 לפנה"ס לְעֵרֶךְ, שֶׁנִּשְׁלַח מִמּוֹשֵׁל יְרוּשָׁלַיִם הַכְּנַעֲנִי לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וּבוֹ כָּתוּב:
"מֵאַחַר וְהַמֶּלֶךְ הִנִּיחַ אֶת שְׁמוֹ בִּירוּשָׁלַיִם לְעוֹלְמֵי עַד; הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִנְטֹשׁ אוֹתָהּ – אֶרֶץ יְרוּשָׁלַיִם".
שְׁמוֹת א': א'-ז'
וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַֽעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ: רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִֽיהוּדָֽה: יִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבִנְיָמִֽן:
דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר:
וַיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹֽצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַֽעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם:
וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא:
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם:
בָּנָיו שֶׁל יַעֲקֹב מְשַׂגְשְׂגִים בְּמִצְרַיִם. מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם גדלות לִהְיוֹת שְׁנֵים-עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
שמות א': א'-ז'
וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַֽעֲקֹ֔ב
אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ:
רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִֽיהוּדָֽה:
יִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבִנְיָמִֽן:
דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר:
וַיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹֽצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַֽעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם:
וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא:וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַ
תִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם:
הַמִּשְׁכָּן בְּשִׁילֹה, אֲגַף מוֹרֶשֶׁת בְּמִשְׂרַד
רֹאשׁ מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל
created with
WordPress Website Builder .